מאז פרוץ מלחמת ׳חרבות ברזל׳ ב-7 באוקטובר 23 יישובי קו העימות צמודי גבול לבנון שבמרחק של עד 3 ק"מ מהגדר פונו והפכו לאזורי מלחמה רווי הפגזות, שריפות והרס רב. כ-250 מחקלאי האזור, שמטעיהם וכרמיהם הסמוכים לגבול, ממשיכים לעבד את אדמותיהם תוך סיכון חיים וומתוך מחויבות לשמירה על מפעל חייהם והגנה כשחומת מגן אנושית על הגבול הצפוני.
החקלאים פועלים בתיאום יומי עם צה״ל והרשויות השונות, אך מתמודדים עם איומים מתמידים של טילים, רקטות, נ״ט ורחפנים ונאלצים לעיתים להמלט מהשטח בעודם מסכנים את חייהם. בניגוד לעסקים אחרים שנסגרו בהוראת המדינה וזכו לפיצוי, החקלאים לא קיבלו הודעה רשמית או פיצוי על נזקיהם, למרות שעבודתם דורשת נוכחות פיזית שאינה ניתנת להעברה, נזקיהם הכלכליים והאישיים כבדים – ועל כך מאבקינו!
כ-250 מחקלאי האיזור אשר המטעים והכרמים שלהם סמוכים לגבול, ממשיכים לעבד את אדמותיהם תוך סיכון ממשי לחייהם, מתוך מחויבות לשמירה על מפעל חייהם והגנה על הגבול הצפוני של המדינה. החקלאים נמצאים בקשר צמוד עם הצבא, אשר ברמה יומית מאשר להם ערב לפני כן את הכניסה לשטח ומשנה את ההנחיות במהלך היום בהתאם למצב. החקלאים עבדו בתנאים מסכני חיים תחת אש של טילי נ״ט, רקטות, כטבמי״ם ורחפני נפץ למעלה משנה, ונאלצו לברוח מהשטח יחד עם עובדיהם באופן תדיר.
בנוסף, שטחי החקלאות נסגרו לסירוגין לכניסת החקלאים לתקופות זמן משמעותיות כתוצאה מהסיכון הבטחוני. חשוב להדגיש, שבעוד שמקצועות אחרים מאפשרים עבודה מרחוק תוך מעבר לאזור בטוח, עבודת החקלאות מחייבת נוכחות בשטח ואינה ניתנת להעברה. אך להבדיל מעסקים אחרים לאורך גבול הלבנון שלגביהם ניתנה מאת הרשויות המוסמכות במדינה הוראת סגירה מפורשת שבגינה הם פוצו ומופצים כנזק עקיף, לחקלאי המטעים והכרמים לא ניתנה שום הנחייה או הבטחה לפיצוי.
בואו נישאר בקשר:
